אבא, אמא וילדה ברכבת, בימינו, נוסעים אל יעד לא ידוע. הילדה לא מדברת עם הוריה אף מילה, והם מצדם מנסים לבשר לה בשורה קשה. בין המילים שלהם לשתיקה שלה – כלום לא זז, חוץ מהרכבת.

לקרון נכנס בחור עם מגש עמוס ביצים. שכחו אותו ברכבת, הוא אומר. שנתיים, הוא אומר מ־1942, הוא אומר.

מה???

מכאן והלאה מסתבכים העניינים, והזמנים. הרכבת ממשיכה לזוז ולנסוע, חיים שלמים, מתחילתם ועד סופם – וגם אחרי. אוסף של דמויות קומיות המנסות לשמור על אופטימיות בנסיבות הזויות.

“חמישים שנה מסתובבת.

משפחה ברכבת. אנחנו משפחה ברכבת.”

“משפחה ברכבת היא תיאטרון חלומי מבריק… יצירת מופת קטנה המבטאת את רוח התיאטרון באופן שכמעט לא ניתן למצוא כבר” / ננו שבתאי, הארץ.